<h1>ספר ערוגת הבושם לרבינו אברהם ב"ר עזריאל רבו של האו"ז — חלק שלישי סימן ע"א</h1>
<h2>דף כז.</h2>
כסות שאולה מעוכבת, [לשון הפייט]. מדכת' כסותך [דברים כ"ב], ושל שותפות חייבת דמרבינן לה בראשית הגז [חולין קל"ו ע"א] מבגדיהם. ראיתי בשם ר"ת, שאמר אע"פ שפטור אין בה משו' כלאים הואיל למי שהיא שלו מטעם כלאים בגד מק', עליו דאמ' הרי ערוב שתרי להו בעוד' עבוד' וכו' וה"ת כשלובשין בעירו והיו עבוד' מותר, ראייה בפ' בא לו [יומא ס"ט ע"א] דאמר' מהלכין בהן במקדש אבל לא במדינה, והכי נמי בתמיד [כ"ז ע"א], בגדי כהונה נתנו להנות בה, דקאמ' שינה הוא דלא, הא הלוכי מהלכין והיאך היו מהלכין משו' איסור כלאים, אלא ודאי הואיל (ולבשל) [ולבשם] בשעת עבודה מותר גם שלא בשעת עבוד', הכי נמי טלת שאולה. ולא נהיר' חדא דאיכא לאוקומ' ההיא דתמיד בבגדי כהונה הקשין כדאמ' בפ' בא לו ותו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה לאו שאין בו (דקאמ') [מ]עשה מה שאין כן טלית (ישאלה) [שאולה], וצ"ר גבי המוצ(י)א כלאים בבגדו פושטו אפי' בשוק [ברכות י"ט ע"ב], הלא לאו שאין בו מעשה הוא. ואומ' אני דטלת שאולה, אפי' לאחר ל' יום יש בה משום כלאים לפי פר"ת, דמדרבנן חייבת לפי מה שכת' בסוף הפיוט אצל ולא שלש (בבגדיהם) [בסודיהם]. כסות שאולה מעוכבת, שמעתי ר"ת ז"ל דשאולה מצוייצת יכול לברך עליה ואין צרי' שיתן לו במתנה ושאינה מצויצת נמי דפטורי' כל ל' יום, נהי דפטורי', אבל אם הטיל בה יכול לברך עליה, כמו נשים על מצות עשה שהזמן גרמא. לעת הלך, פי' לעת הלך בה אחר ל' יום, מיכן ואילך חייבת, אומ' ר"ת מה שחייבת אחר ל' מדרבנן שלא יאמרו שלו היא ומשהה אותה בלא ציצית, דסתם שאלה ל' יום, ואחר שיראוה עליו יאמרו שלו היא ואינו.
